כוח החיים - תשוקות

מעולם לא אהבתי תרד.

כן. אני מתוודה בפניכם, לא אהבתי תרד וכמה מפתיע - תרד היה אחד המרכיבים הכי פופולאריים במטבח של הורי. כמות הפעמים שאמא שלי אמרה לי "אבל תראי איך פופאי נהיה חזק" לא שינתה לי כלום. לא משנה כמה אהבתי את פופאי, תרד לא היה מורשה להיכנס לפי נקודה.

האמת היא, שמאוד נהניתי לראות את פופאי אוכל את התרד מהפחית (ואם נחשוב על זה לרגע- תרד? בפחית?! זה די מגעיל לא?!) אהבתי בעיקר את הרגע שבו הוא בולע את התרד, השרירים מתנפחים והופ- הכל אפשרי, הכל מסתדר והנה הוא מצליח לעשות את כל העולה לרוחו.

מי לא היה רוצה פחית כזאת, שאפשר לבלוע את תוכנה ולהפוך להיות כל יכול?! 

 מה גלום באותו תרד מסתורי? מה הוא אותו הכוח שחבוי בו? 


אחד הדברים הכי משמעותיים עבורי בתהליך אימון, הוא לחבר אנשים למה שאני מכנה "כוח החיים" שלהם.
מה זה כוח החיים תשאלו? זה מין כוח אבסטרקטי שקשה מאוד להגדיר במילים. כוח החיים הוא הדבר הזה שמצוי בכולנו, זאת פעימת הלב הנרגשת, הנשימה העמוקה, התרחבות הגוף והתודעה, מה שגורם לנו לקום בבוקר, להמשיך גם כשקשה. כוח החיים זה התשוקות שלנו, הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, לרצות, להיות. זה מה שזורע שקט ושלווה, זו המשמעות שאנחנו נותנים לנו, לחיינו.

 לפני מספר חודשים, בישרה לי חברה שאני מאוד אוהבת, שהיא חלתה שוב בסרטן. אני זוכרת כמה התכווצתי כשהיא סיפרה לי את החדשות הקשות לעיכול. היא סיפרה לי על מה צפוי לה- הטיפולים בבית החולים, המטפל האלטרנטיבי שהיא מצאה, תזונה מוקפדת ושאר האמצעים שהיא בוחרת כדי להתמודד עם הישנות המחלה. הקשבתי לה בשקט ובעודה מדברת, לחשו לאוזני צמד המילים הזה- "כוח החיים, כוח החיים, כוח החיים".

התיאוריה שלי (ואין לה הוכחות מדעיות, אבל אני יודעת מבפנים שזה נכון) היא שבכל תהליך ריפוי, צמיחה או התפתחות, יש שני רבדים שאיתם חשוב לעבוד. רובד שמפנה ורובד שבונה. כמעצבת פנים בדימוס, אני יודעת שכל פרויקט מתחיל בהריסה ופינוי של מה שכבר לא רלוונטי וממשיך בחיזוק היסודות ובינוי מחדש של החלל הרצוי. באופן מדהים, כך אני גם פועלת היום בקליניקה שלי - פינוי הכאב/פחד/כעס וכיו"ב ובינוי מחדש של כוח החיים שלנו.

הרובד המפנה, הוא זה שמטפל בכאב. ברמה הפיזית, לרובד הזה יתאימו טיפולים קונבנציונליים או אלטרנטיביים שמטפלים ישירות "בבעיה", עד שיגרמו להחלשתה או מיגורה הסופי. ברמה הנפשית/ רגשית, המשמעות היא לגעת בכאב, להבין את שורשו, לשהות אתו ולפרק אותו. חשוב לי לומר בשלב זה, שהפיזי והנפשי אינם נפרדים זה מזו, אך אני מפרידה בניהם רק למען הדגמת הרעיון.

הרובד השני הוא הרובד הבונה, זה שמחזק את מה שכבר קיים בנו ונחלש או נשכח. ברמה הפיזית, המשמעות היא לחזק את המערכת החיסונית באמצעים שונים, החל מתזונה, ויטמינים, פעילות גופנית וכיו"ב. ברמה הנפשית, המשמעות היא לחבר את האדם לערכים שלו, לאמונות, לתשוקות והחלומות. במילים אחרות- לחבר אותו לכוח החיים שלו

(Source: kushandwizdom, via stay-positive-believe)

תהליך ריפוי או צמיחה לא יכול להתקיים במלואו ללא שניהם. אם רק נפנה ולא נבנה שום דבר, נישאר עם חלל ריק. מצד שני אם רק נבנה בלי לפנות קודם, כל מה שנבנה יתמוטט תחת היסודות הרקובים ממילא.

- "מה הכי בא לך לעשות עכשיו? " שאלתי את חברתי
- "מה זאת אומרת מה הכי בא לי לעשות עכשיו?! בא לי לישון. זה מה שבא לי"
- "אז למה שלא תעזבי את הכל ותלכי לישון?"
- שקט בצד השני.
- "מה, פשוט ללכת לישון עכשיו וזהו?"
- "כן וכשתקומי, תרימי לי טלפון ואני אשאל אותך שוב - מה את הכי רוצה לעשות עכשיו? ומחר.. גם מחר, אני אשאל אותך את אותה שאלה בדיוק- מה את רוצה? מה יעשה לך הכי טוב עכשיו? מה בא לך יותר מכל? ואני לא הולכת לוותר לך על זה. תעשי את כל הטיפולים שיש בעולם, אני לגמרי אתך, אבל אני אהיה זו שאייצג את מחלקת כוח החיים ועל כן, אני אהיה נודניקית ומעצבנת ואבקש ממך לעשות דברים שאת אוהבת ואת רוצה.

הפוסט הזה,עוסק באחד המרכיבים הכי חשובים של כוח החיים- זהו המרכיב של התשוקות/ אהבות שלנו. הקולאג'ים שאני מביאה כאן היום בפניכם, הם פאזלים קטנים שהרכבתי שטומנים בחובם את התשוקות שלי.

אחת התשוקות הכי משמעותיות בחיי, היא האהבה שלי לטיולים בעולם. אני ברת מזל מאוד, זכיתי להגיע להמון מקומות מרתקים בעולם. מי יכול לזהות חלק מהמקומות פה בקולאז'?

השאלה "מה את/אתה אוהב/ת או ממה את/ה נהנה/ת?" היא אחת השאלות האהובות עלי ביותר. אני אוהבת להציג אותה לעיתים תקופות ולאתגר את האנשים שבאים להתאמן בקליניקה שלי. לכאורה, שאלה פשוטה, אך כמו טבען של שאלות "פשוטות", התשובה איננה פשוטה בכלל. גיליתי שרוב האנשים חושבים שהם יודעים מה הם רוצים/ אוהבים, אבל בהסתכלות מעמיקה יותר, מגלים שזה מה שהם חושבים שראוי שירצו/ יאהבו. אחרים, כל כך נבוכים מהשאלה עצמה, שאין להם מושג איך להתחיל לענות עליה בכלל.

השאלה הזו, יכולה לטלטל. לרוב, אנחנו כל כך רחוקים מעצמנו, ששכחנו שיש אפשרות כזאת בכלל: לשאול, לחקור ולהבין מה הרצונות שלנו, מה מרגש אותנו - מה מתדלק את כוח החיים שלנו? כשעוצרים רגע ומתחילים לשאול שאלות, משתררת דומיה מן הצד השני. התודעה עוצרת לפתע את פטפוטיה הרגילים. מבוכה עלולה לעלות, בלבול או אפילו מועקה. הרצון החופשי שלנו כל כך נשחק שכבר אין לנו כמעט גישה לדברים שמלהיבים אותנו.

תשוקה נוספת שלי- להכין אוכל טעים ומזין.

יש אנשים שיודעים מה הם אוהבים לעשות ואותם אני נוהגת לשאול 2 שאלות:
1. איך את/אתה יודע שזה מה שאת/ה אוהב/ת?
2. עד כמה האהבה הזו באה לידי ביטוי בחייך?

 אחת הנשים הנפלאות שהתאמנה איתי, ענתה שהיא מאוד אוהבת לקנות פרחים ולסדר אותם בבית. שאלתי אותה איך היא יודעת שזה מה שהיא רוצה ואוהבת לעשות? היא נדהמה קצת מהשאלה. "מה זאת אומרת, איך אני יודעת שאני אוהבת את זה?!" הישרתי את מבטי ושאלתי שוב, "איך את יודעת?" היא התעשתה ואמרה "אני יודעת, כי כל פעם שאני עושה את זה, נהיה לי חם בלב. אני אוהבת לפזר על שולחן את כל סוגי הפרחים שרכשתי ולשלב אותם. והרבה פעמים גם יוצא שאני שרה ככה ביני לביני בשקט, כשאני מניחה את הזרים ששזרתי בכל מיני מקומות בבית ". חייכתי אליה. זיהיתי את "כוח החיים" פועם בה. אי אפשר היה לפספס, האהבה שלה לסידורי פרחים הייתה תשוקה אותנטית לחלוטין.

 כששאלתי אותה מתי היא עשתה את זה בפעם האחרונה, היא הביטה בי במבוכה ואמרה שהיא כבר לא זוכרת. במקרה הזה, התחלתי לחקור יחד אתה, מה היא בעצם אומרת כשהיא נמנעת מלעשות דברים שהיא אוהבת. מהר מאוד הבנו שעבורה לקנות פרחים ולסדר אותם, זה לומר לעצמה שהכל בסדר, כשהיא ממש לא מרגישה שהכל בסדר. "איך אני יכולה לקנות פרחים ולסדר אותם כשאני מרגישה כל כך רע עם עצמי? זה כאילו "לעבוד" עלי ולשדר לי שהכל בסדר, אבל אני לא!" במילים אחרות, הימנעות מלעשות דברים שהיא אוהבת, אפשרה לה במונחים שלה, להיות ישרה עם עצמה ועם תחושותיה. לאחר שעבדנו על הדברים שהיא חווה ומרגישה, קניית הפרחים חזרה להיות הרגל באופן ספונטני ואותנטי. לא מתוך כורח, פשוט החשק חזר. זה טבעו של תהליך פינוי- בינוי, התשוקה והאהבה לפרחים חזרו כי פירקנו את מה שמגביל אותה.

יותר משאני אוהבת להכין אוכל, אני הרבה הרבה הרבה יותר אוהבת לאכול....

יש מקרים בהם החקירה, יכולה ללמד שמה שחשבנו שאנחנו אוהבים לעשות, אנחנו בעצם לא כל כך אוהבים. אשה אחרת סיפרה לי שהיא אוהבת לכתוב מכתבי ברכה לימי הולדת/ אירועים וכיו"ב. שאלתי אותה איך היא יודעת שהיא אוהבת את זה והיא ענתה לי: - "אני פשוט טובה בזה, כולם אומרים לי כל הזמן כמה הברכות שלי יפות וזה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי". "מצוין", אמרתי לה, "אבל זו לא השאלה ששאלתי. שאלתי איך את יודעת שאת אוהבת את זה?".
שתיקה השתררה בצד השני. יכולתי לראות את כל הגלגלים של התודעה מתגלגלים במהירות ומנסים למצוא תשובה. לאחר מספר דקות, היא פתאום לקחה נשימה עמוקה ואמרה: "האמת, אני לא יודעת".

 אין לי מספיק מילים לספר לכם, כמה אושר מציף אותי כשאני חווה רגע כזה של אמת פשוטה ונקיה. " לא יודעת" הייתה התשובה הכי קרובה וכנה שהייתה לה מזה הרבה זמן. "לא יודעת" הוא גם סימן עבורי לגילוי חדש, כי רק ממקום שלא יודע, אפשר באמת להתחיל ולגלות מה כן יודעים/ רוצים. בקיצור, כפי שכבר בטח הבנתם, אני מתה על רגעי "לא יודעת".

אהבה גדולה ששוקלת 42 קילו- הוגו

בהמשך העבודה שלנו, גילינו שכתיבת הברכות נתנה לה תוקף, זה היה משהו שאפשר לה להתגאות בעצמה. אך גילינו, שזה כרוך בהרבה מאמץ, כי זה לא מחובר באמת לתשוקות שלה. לאחר שהבנו את זה, עבדנו על חווית התוקף שהיא כל כך רצתה בחייה. גילינו שהיא מעולם לא הרגישה בעלת ערך. שהינו יחד עם החוויה, בחנו אותה, פירקנו אותה ופינינו אותה. עכשיו יכולנו לעבור לשלב הבינוי והתחלנו לגלות יחד, מה באמת מלהיב אותה וזו רבותי, חקירה מלהיבה ביותר. 

אז מה קורה עם אנשים שלא יודעים מה הם אוהבים לעשות או ממה הם נהנים? איך מגלים בעצם? במהלך עבודתי, גיליתי שיש כמה דברים משותפים לתשוקות/ אהבות והן מופיעות אצל כל האנשים שאיתם עשיתי את המחקר הנפלא הזה. אספתי את כל האימונים הרלוונטיים ובררתי את כל מה שחזר על עצמו. כתבתי עבורכם מספר שאלות שיעזרו לכם לחדד ולהבין מה מלהיב אתכם ומניע את כוח החיים שלכם. קחו דף ועט, או יותר טוב, קחו לכם מחברת- הפוסטים הבאים יכילו שאלות חשובות שכדאי לאגד במקום אחד. שבו בשקט במקום שנעים לכם. עצמו עיניים, קחו כמה נשימות טובות וענו על השאלות הבאות:

רשמו את כל הדברים שעלו. הביטו בהם. קחו נשימה עמוקה ושימו לב מה קורה לנשימה שלכם, מה אתם חשים, מה אתם מרגישים ברגע זה- זהו כוח החיים שפועם בכם עכשיו. הרגישו אותו בכל מאודכם. זה הכוח שמניע אתכם, זה הכוח שטמון לו בתוככם כל הזמן. הכירו אותו, ברכו אותו, תנו לו לפעום בתוככם.

את כוח החיים חשוב לטפח כל הזמן. אם אתם יודעים מה אתם אוהבים, בדקו האם זה בא לידי ביטוי ביומיום שלכם. אם לא, נסו לגלות מדוע. מה מאפשרת לכם ההימנעות מלעשות את מה שמלהיב אתכם. בד"כ יש שם שיחה לא מודעת שיש לגלות ולהוציאה לאור. ואם גיליתם רק עכשיו מה מלהיב אתכם, זה הרגע להתחיל.

הפוסט מוקדש באהבת אינסוף לטלי אהובתי.

ואי אפשר הרי בלי שיר לסיום:

שמחה שבאתם להתארח בבלוג שלי. אתם יותר ממוזמנים להגיב כאן ולשתף מחשבות, תובנות ושירים. אם אתם רוצים לשתף אחרים, תוכלו ללחוץ על כל אחד מהאייקונים החמודים פה והכי חשוב- אתם מוזמנים להירשם לבלוג:

מייל *

הודעת אישור תשלח לתיבת המייל שלכם מיד לאחר הרישום. לחצו על לינק האישור בהודעה, ואתם רשומים!